אביתר בנאי בשירו אקדח , הורג אותנו בנוקשות

השיר " אקדח " של אביתר בנאי נותן משמעות מצמררת למשחק ילדים בין הדובר לבין הבחורה בשיר . כחלק ממסלול שניסיתי לשרטט על משחקים של ילדים במוזיקה הישראלית, אביתר בנאי הוא התחנה האחרונה ובה כולם חייבים לרדת. ולא סתם לרדת, אלא לרדת נמוך, הכי נמוך שאפשר.
הדובר בשיר של אביתר בנאי משחק משחקים מיניים קשים ומזעזעים. אולם, כשהכותב הוא אביתר בנאי , תהיו בטוחים, שהשיר לא יהיה סתם אוסף של אלימות חסרת טעם, אלא שיר שמעביר את המאזין תהליך. למי מכם שירצה לעקוב אחר המהלך כולו בשירים סביב משחקי ילדים יכול לחזור אחר כך לכתבה על השיר של ריקי גל, אמת או חובה.

אני בדרך כלל משתדל שלא להיכנס באתר למאמרים ספרותיים וטקסטואליים אולם אחרוג כאן ממנהגי, מאחר והשיר " אקדח " של אביתר בנאי ראוי לכבוד הזה. רולאן בארת במאמרו " הנאה ועונג " מדבר על כך שישנם שני סוגי יצירות. יצירות של הנאה ויצירות של עונג .
יצירות של הנאה הן יצירות שבסופן לומד הקורא (או המאזין או המתבונן) משהו חדש, איזשהו מסר על החיים, ומשהו טוב נבנה בתוכו. ואילו יצירות של עונג הן כמו אורגזמה, תחושת פורקן אשר ממנה מגיעה חוויה חזקה יותר. אלו הן יצירות אשר מפרקות משהו בקורא, גורמות לו לבלבול אל מול משהו חדש שהוא לא מצליח לתפוס את המשמעות שלו. כאשר בסופו של דבר, דווקא מתוך החוסר הזה, מתוך אי ההבנה, לומד הקורא משהו גדול יותר על עצמו או על החיים.
רולאן בארת , כפי שניתן להבין מתוך הדברים, מעריך הרבה יותר טקסטים של עונג על פני טקסטים של הנאה . ובאמת, השיר " אקדח " של אביתר בנאי , אף על שהוא מציג בפנינו התעללות מינית , הוא טקסט של עונג צרוף.

אקדח  , אביתר בנאי
מילים ולחן : אביתר בנאי

תשכבי על הרצפה בארבעים מעלות מאה אחוז לחות
למה פוחדת אני לא יעשה לך שום דבר רע
רק דלת נועל ושקט לא לדבר

חולצה שלך תני לי ביד אסחט הזיעה ואקרר פני
שמלה נגזור במספריים נזהר שלא לשרוט לך את העור
חם לי מר לי תיכף נתחיל לשחק
תני לי את היד שלך
נקשור אל הפסנתר
ומשחקים משחקים
ביני ובין הרצפה את מוחה דמעה
הגוף צחק הגוף צעק שוב שקט והשעון נשמע כמו אנחה
נגבי את האף פתחי את הפה אני בא עוד פעם
משחק אחרון ודי
אקדח קטן מהכיס נוציא ונדרוך
כדור אחד קצר בשקט
גוף הופך גופה
כולם בוכים, כולם בוכים
אימא שלך בוכה אני רוצה את אימא שלי

ניתוח השיר :

יש כל כך הרבה מה להגיד על השיר הזה של אביתר בנאי, ואין לי כל כוונה להתחיל ולפרש אותו שורה אחר שורה. כל אחד יכול לראות בשיר מה שהוא רוצה לראות, כאשר באופן כללי נסכים על כך שהשיר מתאר בפנינו חוויה של התעללות מינית מצדו של המתעלל. הקורא או המאזין לשיר אינו יכול שלא להרגיש את התחושה עליה מדבר רולאן בארת במאמרו הנאה ועונג . יש כאן טקסט שפשוט מפרק את הקורא. הקורא לא יודע כיצד להתמודד עם הזעזוע שיוצרים בתוכו מעשיו של הדובר בשיר .

אביתר בנאי משחק משחקים מיניים עם הבחורה בשיר. אבל בניגוד לשירים של הלהקה העברית אשר גם שם יש משחקים מיניים, הדובר בשיר של אביתר בנאי משחק לבד.
היופי שבשיר הוא, שהגיבור, בשביל שלא להיגעל מעצמו, מסרב להבין שמעשיו הם התעללות מינית ומצייר אותם לעצמו כמשחק ילדים . על ידי כך, משכנע אותנו אביתר בנאי שהדובר בשיר הוא משוגע ופותח לנו את הפתח להזדהות עמו.

השיר " אקדח " של אביתר בנאי מזעזע את תפיסת עולמו של המאזין. אולם הזעזוע העמוק הזה אינו נובע רק מהעובדה שיש כאן סיפור על התעללות מינית , אלא מהעובדה שיש כאן סיפור על התעללות מינית והמאזין חש רחמים לא רק כלפיי הבחורה אלא גם כלפיי המתעלל. זה הקושי הרגשי האמיתי של השיר . ומהקושי הזה עולה תחושת עונג חזקה אשר עליה כותב רולאן בארת . ושלא תטעו, המילה עונג לא אמורה לציין כאן הנאה גדולה אלא משהו שהוא יותר דומה לאורגזמה: תחושה של התפרקות, של התפוררות ערכית, של פורקן, של שבירה מוחלטת.

אביתר בנאי ענק (עופר עמרם)

לאורך כל השיר אנו פוגשים בטירופו של הדובר כשהוא נהיה יותר ויותר אלים כלפיי הבחורה בשיר . אולם לצד האלימות המזעזעת הזו אנו חווים גם חמלה כלפיו, מאחר והוא נתפס, מעבר לאכזריות שהוא מציג, גם כטיפוס עדין ורגיש.

את החוויה הדואלית הזו של יחסיי חמלה שנאה כלפיי הדובר בשיר , מחזק המשפט האחרון של השיר :
אמא שלך בוכה אני רוצה את אמא שלי
המשפט הזה גורם לנו לתפוס את הדובר בשיר כמסכן, חלש או לא אחראי למעשיו ועל כן מקבל בעצמו חמלה מסוימת מהמאזין. אולם כאשר אנחנו מנסים לחשוב על החמלה ואף על ההזדהות עמו אנחנו מזדעזעים מעצמנו.

גבר אשר מבצע התעללות מינית בבחורה לא אמור לקבל מאיתנו שום אהדה ושום תחושת הזדהות, אולם זה מה שקורה בשיר  " אקדח " של אביתר בנאי .זהו הקושי האמיתי בשיר, זהו אותו עונג עליו מדבר רולאן בארת , זו השבירה האחרונה והחזקה ביותר שאנו חווים אל מול השיר העוצמתי הזה .
"איך אני", שואל את עצמו מי שקורא את השיר, "בן אדם מן השורה, יכול להזדהות ולחוש חמלה כלפיי דמות, אשר מצויה בתחתית הקיום האנושי? מה זה אומר עלי אם אני מזדהה עם דמות כל כך שלילית?"

אז אל תדאגו, זה לא אומר עליכם שום דבר רע. זה רק מצביע על גאוניתו של אביתר בנאי , אשר מצליח להציג בשיר הזה את היצרים האפלים ביותר שקיימים בנפשו של האדם, ולגרום לנו להזדהות אתם כאילו הם מצויים בקרבינו.
האם הם באמת מצויים שם? זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו.