משחקי ילדים , הכניסה למבוגרים בלבד


המושג משחקי ילדים נתפס במבט ראשון כפשוט וחסר כל עניין. מה כבר יש לכתוב ביקורות שלמות על משחקי ילדים? ובכלל, איזה שירים כבר נכתבו על משחקי ילדים?
אז כן, נכתבו שירים על משחקים, ואני לא מתכוון לשירים על משחק מונופול או דמקה או כל משחק אחר, אלא על משחקים שמשחקים ילדים שרוצים להיות מבוגרים , או לחילופין (ופה זה מתחיל להיות מעניין) מבוגרים שמשחקים במשחקים של ילדים.

תמיד נמשכנו וכנראה גם תמיד נמשך אל הילדות . אין מה לעשות, מלבד בגיל שש עשרה שבו אנחנו רוצים כבר רישיון לרכב או בגיל עשרים שאנחנו רוצים כבר להשתחרר מהצבא, תמיד נרצה להיות צעירים יותר. אז למה באמת אנחנו נמשכים לילדות?
הסיבה העיקרית היא, מן הסתם, בגלל שאנחנו רוצים לחיות כמה שיותר. ואם נשאר צעירים לנצח, כשירו של בוב דילן ובחידושו של רמי קליינשטיין, נשאר בחיים. אולם אני מתכוון לגעת בסיבה משנית יחסית אך הרבה יותר מעניינת.
אנו נמשכים אל הילדות מתוך כמיהה לתקופה שבה יכולנו לעשות שטויות ולא לקחת עליהן אחריות. להיות ילדים כבר כנראה שלא נוכל, אבל להיות מבוגרים שמתנהגים כילדים אנו יכולים. לשם כך יש לנו משחקי ילדים.

כאשר מגדירים דבר מסוים כמשחק, אז אפשר, במסגרת המשחק, לעשות דברים שבחיים הרגילים אנחנו לא מעיזים לעשות. הדבר הזה מתבטא גם דרך משחקים של ילדים וגם דרך משחקים של מבוגרים .
כאשר ילדים משחקים במשחקים מיניים הם משחקים "שבע דקות בגן עדן" או אפילו "אמת או חובה" ומגיעים לסיטואציות של נשיקות ומגע אשר לעולם לא היו מגיעים אליהן ללא המשחק.
כאשר מבוגרים משחקים משחקים מיניים , במסווה של משחקי ילדים , זה כבר יכול להגיע למקומות שבדרך כלל הם לא מעיזים להגיע אלייהם ולעיתים אף למקומות אלימים ולא נעימים.

משחקי ילדים יכולים להסתיר מאחוריהם משחקים מיניים הן של ילדים אשר מחפשים את המיניות שלהם והן של מבוגרים אשר נמאס להם כבר מהמין הרגיל שלהם ומחפשים לתבל אותו בעזרת משחק "רופא וחולה" או כל משחק מיני אחר.

בקטגוריה זו אגע במספר שירים באופן כללי אולם אנסה גם לשרטט מהלך שלם של מעבר מילדות לבגרות. מהלך זה יתחיל בילדים אשר משחקים בלהיות מבוגרים ויגיע למבוגרים אשר משחקים במשחקים מיניים במסווה של משחקי ילדים. אני אתחיל מהשירים "אמת או חובה" ו "בני ילד רע" של ריקי גל אשר מדברים על ילדים שרוצים להיות מבוגרים. אחר כך נגיע לתחנת האמצע בשיר: "אין קץ לילדות" של ברי סחרוף ורמי פורטיס, אשר מדבר על ילדים שרוצים להיות מבוגרים ועל מבוגרים שרוצים להיות ילדים . לאחר מכן תגיע התחנה למבוגרים בלבד בשירים "מסיבת כיתה" ו- "בואי" של הלהקה העברית אשר הם שירים עם אלמנטים מיניים ברורים. ולבסוף, התחנה האחרונה, תחנה רק לאנשים עם לב חזק, אביתר בנאי בשירו המצמרר "אקדח" מראה לנו כמה אלימים יכולים החיים להיות כאשר לא יודעים להבדיל בין משחק למציאות.

רוצים להתחיל לשחק ?

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה משחקי ילדים למבוגרים,‏ עם התגים , , , , , , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>