אביתר בנאי בשירו אקדח , הורג אותנו בנוקשות


השיר " אקדח " של אביתר בנאי נותן משמעות מצמררת למשחק ילדים בין הדובר לבין הבחורה בשיר . כחלק ממסלול שניסיתי לשרטט על משחקים של ילדים במוזיקה הישראלית, אביתר בנאי הוא התחנה האחרונה ובה כולם חייבים לרדת. ולא סתם לרדת, אלא לרדת נמוך, הכי נמוך שאפשר.
הדובר בשיר של אביתר בנאי משחק משחקים מיניים קשים ומזעזעים. אולם, כשהכותב הוא אביתר בנאי , תהיו בטוחים, שהשיר לא יהיה סתם אוסף של אלימות חסרת טעם, אלא שיר שמעביר את המאזין תהליך. למי מכם שירצה לעקוב אחר המהלך כולו בשירים סביב משחקי ילדים יכול לחזור אחר כך לכתבה על השיר של ריקי גל, אמת או חובה.

אני בדרך כלל משתדל שלא להיכנס באתר למאמרים ספרותיים וטקסטואליים אולם אחרוג כאן ממנהגי, מאחר והשיר " אקדח " של אביתר בנאי ראוי לכבוד הזה. רולאן בארת במאמרו " הנאה ועונג " מדבר על כך שישנם שני סוגי יצירות. יצירות של הנאה ויצירות של עונג .
יצירות של הנאה הן יצירות שבסופן לומד הקורא (או המאזין או המתבונן) משהו חדש, איזשהו מסר על החיים, ומשהו טוב נבנה בתוכו. ואילו יצירות של עונג הן כמו אורגזמה, תחושת פורקן אשר ממנה מגיעה חוויה חזקה יותר. אלו הן יצירות אשר מפרקות משהו בקורא, גורמות לו לבלבול אל מול משהו חדש שהוא לא מצליח לתפוס את המשמעות שלו. כאשר בסופו של דבר, דווקא מתוך החוסר הזה, מתוך אי ההבנה, לומד הקורא משהו גדול יותר על עצמו או על החיים.
רולאן בארת , כפי שניתן להבין מתוך הדברים, מעריך הרבה יותר טקסטים של עונג על פני טקסטים של הנאה . ובאמת, השיר " אקדח " של אביתר בנאי , אף על שהוא מציג בפנינו התעללות מינית , הוא טקסט של עונג צרוף.

אקדח  , אביתר בנאי
מילים ולחן : אביתר בנאי

0 אביתר בנאי בשירו אקדח , הורג אותנו בנוקשות

תשכבי על הרצפה בארבעים מעלות מאה אחוז לחות
למה פוחדת אני לא יעשה לך שום דבר רע
רק דלת נועל ושקט לא לדבר

חולצה שלך תני לי ביד אסחט הזיעה ואקרר פני
שמלה נגזור במספריים נזהר שלא לשרוט לך את העור
חם לי מר לי תיכף נתחיל לשחק
תני לי את היד שלך
נקשור אל הפסנתר
ומשחקים משחקים
ביני ובין הרצפה את מוחה דמעה
הגוף צחק הגוף צעק שוב שקט והשעון נשמע כמו אנחה
נגבי את האף פתחי את הפה אני בא עוד פעם
משחק אחרון ודי
אקדח קטן מהכיס נוציא ונדרוך
כדור אחד קצר בשקט
גוף הופך גופה
כולם בוכים, כולם בוכים
אימא שלך בוכה אני רוצה את אימא שלי

ניתוח השיר :

יש כל כך הרבה מה להגיד על השיר הזה של אביתר בנאי, ואין לי כל כוונה להתחיל ולפרש אותו שורה אחר שורה. כל אחד יכול לראות בשיר מה שהוא רוצה לראות, כאשר באופן כללי נסכים על כך שהשיר מתאר בפנינו חוויה של התעללות מינית מצדו של המתעלל. הקורא או המאזין לשיר אינו יכול שלא להרגיש את התחושה עליה מדבר רולאן בארת במאמרו הנאה ועונג . יש כאן טקסט שפשוט מפרק את הקורא. הקורא לא יודע כיצד להתמודד עם הזעזוע שיוצרים בתוכו מעשיו של הדובר בשיר .

אביתר בנאי משחק משחקים מיניים עם הבחורה בשיר. אבל בניגוד לשירים של הלהקה העברית אשר גם שם יש משחקים מיניים, הדובר בשיר של אביתר בנאי משחק לבד.
היופי שבשיר הוא, שהגיבור, בשביל שלא להיגעל מעצמו, מסרב להבין שמעשיו הם התעללות מינית ומצייר אותם לעצמו כמשחק ילדים . על ידי כך, משכנע אותנו אביתר בנאי שהדובר בשיר הוא משוגע ופותח לנו את הפתח להזדהות עמו.

השיר " אקדח " של אביתר בנאי מזעזע את תפיסת עולמו של המאזין. אולם הזעזוע העמוק הזה אינו נובע רק מהעובדה שיש כאן סיפור על התעללות מינית , אלא מהעובדה שיש כאן סיפור על התעללות מינית והמאזין חש רחמים לא רק כלפיי הבחורה אלא גם כלפיי המתעלל. זה הקושי הרגשי האמיתי של השיר . ומהקושי הזה עולה תחושת עונג חזקה אשר עליה כותב רולאן בארת . ושלא תטעו, המילה עונג לא אמורה לציין כאן הנאה גדולה אלא משהו שהוא יותר דומה לאורגזמה: תחושה של התפרקות, של התפוררות ערכית, של פורקן, של שבירה מוחלטת.

9 wa אביתר בנאי בשירו אקדח , הורג אותנו בנוקשות

אביתר בנאי ענק (עופר עמרם)

לאורך כל השיר אנו פוגשים בטירופו של הדובר כשהוא נהיה יותר ויותר אלים כלפיי הבחורה בשיר . אולם לצד האלימות המזעזעת הזו אנו חווים גם חמלה כלפיו, מאחר והוא נתפס, מעבר לאכזריות שהוא מציג, גם כטיפוס עדין ורגיש.

את החוויה הדואלית הזו של יחסיי חמלה שנאה כלפיי הדובר בשיר , מחזק המשפט האחרון של השיר :
אמא שלך בוכה אני רוצה את אמא שלי
המשפט הזה גורם לנו לתפוס את הדובר בשיר כמסכן, חלש או לא אחראי למעשיו ועל כן מקבל בעצמו חמלה מסוימת מהמאזין. אולם כאשר אנחנו מנסים לחשוב על החמלה ואף על ההזדהות עמו אנחנו מזדעזעים מעצמנו.

גבר אשר מבצע התעללות מינית בבחורה לא אמור לקבל מאיתנו שום אהדה ושום תחושת הזדהות, אולם זה מה שקורה בשיר  " אקדח " של אביתר בנאי .זהו הקושי האמיתי בשיר, זהו אותו עונג עליו מדבר רולאן בארת , זו השבירה האחרונה והחזקה ביותר שאנו חווים אל מול השיר העוצמתי הזה .
"איך אני", שואל את עצמו מי שקורא את השיר, "בן אדם מן השורה, יכול להזדהות ולחוש חמלה כלפיי דמות, אשר מצויה בתחתית הקיום האנושי? מה זה אומר עלי אם אני מזדהה עם דמות כל כך שלילית?"

אז אל תדאגו, זה לא אומר עליכם שום דבר רע. זה רק מצביע על גאוניתו של אביתר בנאי , אשר מצליח להציג בשיר הזה את היצרים האפלים ביותר שקיימים בנפשו של האדם, ולגרום לנו להזדהות אתם כאילו הם מצויים בקרבינו.
האם הם באמת מצויים שם? זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה משחקי ילדים למבוגרים,‏ עם התגים , , , , , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

10 תגובות על אביתר בנאי בשירו אקדח , הורג אותנו בנוקשות

  1. מאת דניאל אל‏:

    וואו איזה שיר מדהים, אני בכלל לא הכרתי אותו עד עכשיו . וזה גם ממש נכון מה שאתה אומר שם, אביתר בנאי אשכרה גורם לנו להזדהות עם רוצח פסיכופט. כתבה מצוינת

  2. מאת הדס‏:

    וואו. איזה ניתוח מרשים. אהבתי את הכתיבה שלך. השיר הזה בהחלט אחד השירים היותר מצמררים ומנפצי לב שאני מכירה ובכלל, הדיסק הראשון של אביתר בנאי הוא פשוט גאונות צרופה. תודה רבה על הניתוח המשובח. שבת שלום !

  3. מאת יערה‏:

    השאלה היא למה לנסות לגרום לקורא להרגיש חמלה כלפי האנס?זה שיר גאוני אבל עם כל הגאונות שלו יש משהו שובר מוסכמות דבר שיכול לגרום לנו לחשוב שאנסים הם לא כאלה רעים וגם הם מסכנים ובגלל זה יש משהו מרתיע בשיר הזה…

  4. מאת נתי מופלג‏:

    תודה על המחמאות דניאל והדס, יערה, אני מסכים אתך, זה שיר קשה לשמיעה, ויש הרבה אמת בטענה שלך. יחד עם זאת, אני חושב שעיקר הרתיעה שיוצר השיר הוא לא בכך שאנחנו מזדהים עם הגיבור אלא עם השאלה שכל אחד צריך שלאול את עצמו, מדוע הוא מזדהה עם הגיבור. ומבחינת נתינת לגיטימציה לדברים – מי שלא יודע להבדיל בין טוב לרע, לא יידע לעשות זאת בין אם יקשיב לשיר ובין אם לא יקשיב לו. אגב, גם אביתר בנאי בעצמו סולד כיום מהשיר ולא מופיע אתו יותר…

  5. מאת ערן‏:

    שיר מדהים אבל באמת מילים קשות.

    מה שאני רוצה לדעת הוא – מה גרם לו לכתוב דבר כזה? למה?

  6. מאת הגר‏:

    יערה,אני לא יודעת אם עוד תראי את זה אחרי כ"כ הרבה זמן,אבל..
    כל אדם נולד טוב בבסיסו,טוב צרוף וטהור,
    אם אדם מגיע למקום כל כך נמוך כנראה שעבר עליו לא מעט והוא ראוי לחמלה שלנו,
    הוא,בתור אדם.חלילה לא המעשים שלו.
    הפתרון הנוכחי להתמודדותעם פושעים כאלו בימינו הוא להכניס אותם לכלא..כיבוי שריפות..אבל אם נצליח לגלות בעצמנו חמלה גם במקומות קשים כמו אלו אולי העתיד שלנו יראה יותר טוב,
    נקדים תרופה למכה,נפגין כח,חמלה,וטוב כן מעצמנו לאלו העתידים ליפול לכנוי 'רוצחים/אנסים'
    אולי הם פשוט לא יגיעו לשם,ונצליח להרים אותם עוד לפני..
    בקיצור,הם,והעולם,ואנחנו זקוקים לחמלה הזו..
    לפי דעתי,אם מצאנו אותה בעצמנו דרך השיר הזה,אנחנו בכיוון הנכון..

    נ.ב.
    אביתר תותח!גאון מוזיקלי!
    :)

  7. מאת נועם‏:

    ניתוח מעניין מאוד, מבינה הרבה מאוד ממה שכתבת, ואני מודה שגם חידשת כמה נקודות השקפה שלי בנוגע לשיר הזה.
    דבר מעניין שחשבתי עליו, כשהעלית את השאלה "למה ואיך אנחנו מזדהים עם הדובר?", זה שגם בחיים שלנו, אנחנו יכולים למצוא המון מקרי הזדהות עם התוקף במקרה של אלימות מינית.
    לדוגמה, אנו שומעים על המון מקרי אונס שמבצעים נערים, ומתוך חמלה וחוסר רצון "להרוס את חייהם", הם יוצאים כמעט ללא עונש. אני לא יודעת אם לזה באמת התכוון אביתר בנאי, אבל זו נקודה מאוד מעניינת שהעלה בי השיר.
    השיר, דרך אגב, באמת מדהים. שיר מצמרר, קשה מאוד לשמיעה, מעביר תהליך.

  8. מאת שלום‏:

    אהלן.. תגובה בדיליי אמנם, אבל אולי מישהו עוד יקרא אותה בטעות :)

    דבר ראשון מהפעם הראשונה ששמעתי את השיר נדהמתי עד כדי זעזוע עמוק, מהיכולת של אביתר להכניס את המאזין לתוך הסיטואציה, ממש חוויתי את האונס והרצח כאילו שאני בעצמי הפסיכופט המבצע.
    השיר מלמד, לפחות אותי, מסר חזק מאוד; קחו את המעשה הכי שפל, הכי לא סימפטי, שלא משנה מה יהיה התירוץ, אין לו שום הצדקה – אונס ורצח. בעזרת השיר אולי אפשר להבין שהאדם אף פעם לא רע, אלא רק מעשיו רעים. אנשים חווים דברים קשים בחיים, שמשפיעים עליהם בדרך שונה מאנשים אחרים. ההשפעה החזקה של העולם עמוס הבעיות הזה, עלולה לשגע את האדם, לגרום לו אפילו להיות אנס ורוצח(!). כמובן שאין ברירה, חייבים להכניס אותו לכלא, הוא מסוכן לציבור. אבל זה לא אומר שצריך לשנוא אותו או לכעוס עליו. לכל יש הסבר. אסור לשפוט. "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו", וכמובן שלעולם לא תגיע למקומו, כי אתה לא הוא. אם אכן לשם כיוון המשורר, אולי עניתי לחלקכם על השאלה – למה לאביתר לגרום לנו להזהות עם הרוע. כמובן שאסור להזהות עם הרוע. אבל צריך להזהות עם האדם, לאהוב ולסמפט אותו.

  9. מאת חסוי‏:

    אני לא מסכימה אני חושבת שלא משנה מה עבר אותו אדם אין לו שם זכות להוציא את זה על גוף של אישה חפה מפשעה זה אכזרי ואני מרגישה טיפה רחמים כלפי האונס אבל זה לא אומר שאני יכולה להבין אותו עם הןא מתוסכל מהעבר שלו שילך ויטפל בעצמו שלא יוצא את זה על אישה תמימה שבסוף היא זאת שנאלצה לשלם בגוף שלה בנפש שלה והחיים שלה!

  10. מאת שלום‏:

    את צודקת ברור שזה לא בסדר ואסור לו לעשות דבר כל כך אכזרי. אבל מהצד השני אסור לך לשפוט אותו על זה. מי את בכלל? את מבינה מה עובר עליו? מי יודע מה את היית עושה במצבו? הוא פושע שצריך להיכלא, זה ברור. אבל את לא יכולה לשפוט אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>