ישנן בנות , והן הולכות עם כל אחד


גם לגבי השיר ישנן בנות של להקת הנח"ל התלבטתי האם להציב אותו בקטגוריה " גומרות הולכות " או בקטגוריה " נשים עם כבוד ". לבסוף החלטתי לתת תרומה צנועה נוספת למען המאבק הפמיניסטי אשר, ככל הנראה, נועד לכישלון.
( קישור למאמר הקטגוריה נשים עם כבוד )
במרכזו של שיר משעשע זה נמצאת בחורה מתנשאת אשר טוענת שהיא צנועה ואיכותית ומבקרת את כל אותן בנות מופקרות אשר מתעניינות רק בבנים ובשטויות. הביקורת שלה היא חביבה בפני עצמה, אולם הבית האחרון בשיר מציג את הביקורת שלה כביקורת נגד עצמה, ומראה לנו שהיא בעצם חיה בסרט.

ישנן בנות , להקת הנח"ל
מילים: יורם טהר לב
לחן: יאיר רוזנבלום

0 ישנן בנות , והן הולכות עם כל אחד

ישנן בנות, ישנן בנות
אשר יוצאות עם כל אחד
אם הן רואות בחור נחמד
הן מוכנות לטוס מייד
איתו אפילו עד אילת.

אבל אני איני כזאת
אבל אני איני, איני כזאת
עם מי שאין לי בטחון
איני יוצאת גם לירקון.

ישנן בנות, ישנן בנות
שמתלבשות כמו בז'ורנל
החצאית עולה אל על
ובחולצה יש חור על חור
שכל אחד יוכל לבחור.

אבל אני איני כזאת
אבל אני איני, איני כזאת
אני צנועה בדרך כלל
ואיש אלי אינו נטפל.

ישנו בנות, ישנן בנות
שמשתגעות ממש על קליף
ולא רוצות הן שום תחליף
רק קליף ביום וקליף בליל
וקליף הוא מלך ישראל.

אבל אני איני כזאת
אבל אני איני, איני כזאת
אני אוהבת מיני אז
את יוהאן באך סבסטיאן ג'אז.

ישנן בנות, ישנן בנות
אשר קוראות ללא בושה
את השטויות ב"לאישה"
וזה אם תשאלו אותי
כל עולמן התרבותי.

אבל אני איני כזאת
אבל אני איני, איני כזאת
אני קוראת זאת עד הסוף
אבל יודעת שזה בלוף.

ישנן בנות, ישנן בנות
שרק חושבות על בחורים
לא איכפת להם מה שאומרים
תופסות את מי שרק אפשר
ולטובות כלום לא נשאר.

אם לטובות כלום לא נשאר
אז הן עושות ממש אותו דבר
והגברים אומרים אז כך:
כל הבנות זה היינו הך.

ניתוח השיר :

השיר שכתב יורם טהר לב הוא מדהים בעיניי. הבחורה בשיר מלגלגת על כל אותן בנות מופקרות ודואגת לאורך כל השיר להבדיל את עצמה מהן ולהגיד שהיא צנועה וממש לא כזאת . מה שהופך את השיר למורכב ומעניין, זה שמתחת לפני השטח, ניתן לראות את המרמור של הבחורה בשיר כלפיי כל אותן בנות – מרמור אשר לאורך השיר מופיע רק ברמיזה ולבסוף פורץ אל פניי השטח.

התהליך הזה מתחיל כבר משני הבתים הראשונים של השיר :
הבחורה בשיר אומרת לנו שישנן בנות אשר נוסעות עם כל בחור נחמד עד אילת. לאחר מכן היא אומרת שהיא, בניגוד אליהן לא מופקרת כמוהן ולא מוכנה לצאת אתם אפילו לירקון. אני לא יודע לאיזה מקום התכוון בדיוק יורם טהר לב כשכתב "לירקון", אולם אם התכוון לפארק הירקון, הרי שאפילו היום, על אף הפיתוח שעשה רון חולדאי, לנסוע לבד עם בחור לאילת בטוח יותר מאשר ללכת אתו בלילה לפארק הירקון..
נקודה נוספת שאני רוצה להגיד היא שהבחורה בשיר פשוט ממורמרת על כך שאף בחור לא הזמין אותה לנסוע אתו לאילת. בדיוק בגלל זה היא אומרת שהבנות נוסעות לאילת עם כל בחור נחמד ולא עם כל נבל או בן בליעל (בחור נחמד היה בשנות השבעים פסגת השאיפות של כל בחורה). היא הייתה מתה שאיזה בחור נחמד ייקח אותה במטוס לאילת, אבל המקסימום שהיא מקבלת זה הזמנות מפוקפקות לבילוי ליילי בפארק הירקון.

נעבור כעת אל הבית השלישי והבית הרביעי, אשר גם בהם מציגה להקת הנח"ל את המרמור של הבחורה:
כאן מספרת לנו הדוברת של השיר על כך שישנן בנות אשר הולכות עם מיני גבוה וחולצות עם חורים ואילו היא מתלבשת בדרך כלל בצורה צנועה ולכן אף אחד לא נטפל אליה.
הכול טוב ויפה, אולם השאלה שנשאלת האם היא שמחה שאף אחד לא נטפל אליה או שהיא משתוקקת לכך שאיזה בחור נחמד ייטפל אליה כבר…
אם אתם שואלים אותי, אז כמובן שהיא רוצה שהגברים ייטפלו אליה ויתחילו איתה. היא מתה לקבל מהם יחס כמו כל אותן בנות אשר מתלבשות כמו בז'ורנאל. את התיאוריה הזו ניתן לחזק גם על ידי העובדה שהיא אומרת שהיא מתלבשת בצורה צנועה בדרך כלל.
מה זה אומר "בדרך כלל"? איך בדיוק היא יכולה להיות בחורה צנועה אם היא מתלבשת בדרך כלל בצורה צנועה אבל לעיתים גם כמו מופקרת? הביטוי "בדרך כלל" מציג כאן את האירוניה הכל כך מתוחכמת ועדינה אשר יורם טהר לב מטבל בה את השיר הזה.

yarkon&91%3B1&93%3B g ישנן בנות , והן הולכות עם כל אחד

עזבו אתכם מאילת, בשביל לעשות דברים שגדולים עושים תלכו לירקון

בבתים הבאים של השיר משווה הבחורה בשיר בין עולמה התרבותי שלה לבין עולמן התרבותי של כל אותן בנות. הן מקשיבות למוזיקה סתמית ואילו היא מאזינה לבאך, הן קוראות את המגאזין "לאשה" בהנאה, ואילו היא קוראת אותו מתוך ידיעה שזה בלוף – מזכיר את כל אותם אנשים אשר לא צופים בריאליטי אבל יודעים בדיוק מה קורה שם. אפשר לנתח את הבתים יותר לעומק, אולם אני מעדיף להגיע לשני הבתים האחרונים:
ישנן בנות, ישנן בנות
שרק חושבות על בחורים
לא איכפת להם מה שאומרים
תופסות את מי שרק אפשר
ולטובות כלום לא נשאר.
אם לטובות כלום לא נשאר
אז הן עושות ממש אותו דבר
והגברים אומרים אז כך:
כל הבנות זה היינו הך.

בארבעת השורות הראשונות אומרת הבחורה שישנן בנות שלא אכפת להן מה אומרים עליהן ושהן תופסות את מי שרק אפשר. "לכן", ממשיכה הדוברת בשיר את הביקורת, "אם לטובות כלום לא נשאר, אז הן עושות ממש אותו דבר".
במשפט הזה נמצא תמצית השיר . הדוברת של השיר מחשיבה את עצמה כמובן כבחורה צנועה וטובה, אולם בגלל שכל הבנות מתנהגות בצורה מופקרת, אין לה ברירה אלא גם להיות מופקרת כמוהן. אולם גם היא יודעת שלא משנה מה הסיבות שבגללן היא מתנהגת כמופקרת, עבור הבנים זה לא משנה:
כל הבנות זה היינו הך.

בסופו של דבר, לא רק הביקורת שהבחורה בשיר מפנה אל כל אותן בנות מתהפכת כנגדה, אלא כל המהפכה הפמיניסטית מפנה לעברה אצבע מאשימה.
הבחורה בשיר מתנהגת כמופקרת ואז מתנצלת על זה. אין דבר יותר רע מזה. כל פמיניסטית מתחילה תוכל להגיד לה שלא משנה מה היא רוצה, שלא תתנצל על זה. את רוצה להזדיין? תזדייני. את רוצה להיות נזירה? תתנזרי. את רוצה ללבוש מיני? אז תלבשי, ואם את רוצה לקרוא ג'ורנל אז תג'רנלי. כל דבר! בדיוק כפי ששרה לנו גלי עטרי בשיר " מה שאת אוהבת ": תעשי, רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב.

יורם טהר לב כתב עבור להקת חיל הים שיר ציני ומלא הומור ומפנה את הביוקרת דווקא כנגד הבחורות אשר חושובת שהן צנועות וטובות. "אל תהיו צבועות" הוא אומר להן באירוניה, ומוסיף בלגלוג: "כולכן מופקרות".

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה נשים עם כבוד,‏ עם התגים , .‏ קישור ישיר לפוסט.

4 תגובות על ישנן בנות , והן הולכות עם כל אחד

  1. מאת גרי רשף‏:

    קראתי את הביקורת (מודה- ברפרוף), ואני תוהה למה נועדה הביקורת.
    השיר אינו "שירה" שזקוקה לניתוח מקצועי: כל קורא סביר קולט את הפואנטה.
    הדוברת בשיר אינה המשוררת, אלא פרי דמיונו של יורם טהרלב הכותב; ויש לתהות למה הוא התכוון:
    התכוון ללגלג על הנשים? התכוון לכתוב שיר מחוייך חסר יומרות? קיווה לעשות ענבים ועשה באושים (התגלה כשוביניסט)? כתב שיר שהיה תקין פוליטית לפני למעלה מ-40 שנה אך כיום לא היה עובר בשלום? נגע באיזו אמת גדולה?

  2. מאת נתי מופלג‏:

    הי גרי
    קודם כל, אני מודה על הכנות שלך ועל כך שאתה מודה שקראת את הכתבה ברפרוף..

    לגבי הטענה שהצבת בתחילת דבריך:
    כמובן שזו לא שירה, זהו בסך הכול שיר. אמנם משעשע, אמנם אירוני, אבל רק שיר.
    המטרה שלי באתר היא לנתח שירים יומיומיים ולנסות להפיק מהם משמעויות. לא התיימרתי לגעת בשירה, וגם לא התיימרתי לנתח אותם כאילו הם שירה.
    אתה מוזמן לקרוא את הכתבה "המוזיקה חשובה, אבל כאן עושים כבוד למילים" בשביל להבין את המוטיבציות שלי באתר הזה.

    http://www.musicreviews.co.il/respect-the-wards/

    מעבר לכך, גם אם לא חידשתי דבר עבור "הקורא הסביר", האם זו סיבה מספיק טובה שלא לכתוב מאמריי ביקורת?
    אפילו אם לא חידשתי דבר, עצם קיומה של כתבה שכזו גרמה לו לחשוב על השיר, וזו מבחינתי המטרה העיקרית באתר הזה – לגרום לאנשים לחשוב קצת על המילים.
    מעבר לכך, (ואולי זה בגלל שאני פחות חכם מ"הקורא הסביר") לקח לי זמן מה להבין שהאירוניה שמציג יורם טהר לב בשיר, לא עולה רק בסוף השיר אלא כמעט בכל בית.
    גם על הקנאה המוסווית של הדוברת בשיר בכל אותן בנות אשר מזמינים אותן לאילת, ושאותה מעולם לא הזמינו.
    וגם על השימוש במושג "בדרך כלל מתלבשת בצניעות". האם בחורה שלרוב מתלבשת בצניעות אך מדי פעם לא מתלבשת בצניעות היא אישה צנועה?…

    ולגבי כוונותיו של יורם טהר לב. לפי דעתי, גם וגם וגם.. הכול נכון. שיר אירוני ומשעשע כמו זה, מן הסתם יהיה פתוח למספר נקודות מבט.

  3. מאת אמילי‏:

    "המאבק הפמיניסטי אשר, ככל הנראה, נועד לכישלון". בטח שהוא ייכשל אם אנשים מצד אחד יכתבו לכאורה, ובאופן מתנשא, למען המאבק ומצד שני ישימו בראש דף הבלוג שלהם תמונה של רופא ואחות בלונידית בתלבושת מינימלית…

  4. מאת סמי סביב‏:

    הירקון הוא, כמובן, רחוב הירקון. וכמובן שיש כאן אמירה (ואולי אפילו רמז למקצועה של הדוברת בשיר) שתהילתו בשנות השבעים היתה עוד יותר מפוקפת ממועדון אלנבי 40 של היום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>