המנתח – ניתוח שירים ישראלים

כפי שכתבתי במאמר הקטגוריה: " נשים עם כבוד" ישנם הרבה שירים ישראלים אשר מנציחים את התופעה של חוסר שוויון בין המינים . בשביל לבחון את התופעה בחרתי לדבר על השיר " אם תלך " של עידן רייכל . עידן רייכל הוא רק דוגמא אפשרית אחת מתוך עשרות דוגמאות, ואינני מתייחס אליו כאל שוביניסט אלא כאל קורבן, בדיוק כמו כולנו, של התודעה הפטריאכלית השלטת.
מאחר ובניתוח שיר זה אני מתייחס רק לעניין הפמיניסטי, אז רק חשוב לי להגיד ששיר זה של עידן רייכל  בביצוע של דין דין אביב הוא שיר מקסים ומרגש.

אם תלך , עידן רייכל , דין דין אביב
מילים ולחן : עידן רייכל

(אני ממליץ ללחוץ כאן ולהקשיב לשיר ב youtube)

האם גם הגבר יכול לחכות לאהובתו בחלון?

אם תלך מי יחבק אותי ככה
מי ישמע אותי בסוף היום,
מי ינחם וירגיע רק אתה יודע
ואם תלך למי אחכה בחלון
בשמלה שלך כשיגיע יחבק אותי ככה
כמו שאתה מגיע

כשתלך לשמש אצא לשדה המוזהב
בוקר וערב
ירח יאיר את פניי שחולמות
כל היום על פנייך
כשתבוא תשא אותי בשתי ידייך
משדה לנהר תרחץ את פניי
ותגיד לי מילים כמו שרק אתה יודע

אם תלך ..

ניתוח השיר :

אז איפה בדיוק יש בשיר המקסים הזה ששרה דין דין אביב שוביניזם ? אתם ודאי שואלים, הרי זהו שיר על גבר אשר עושה הכול בשביל אהובתו. אולם זה בדיוק העניין, כמו שפמיניזם אינו חייב להיות הפגנה של נשים בחזיות, כך גם שוביניזם אינו רק גבר אשר מתייחס אל אשתו כאל שפחה. שוביניזם הוא חוסר שוויון בין גברים ונשים.
חוסר שוויון זה יכול להיות מאוד נוח ונעים גם עבור הנשים אבל אם יש בו תלותיות אז זהו חוסר שוויון ועל כן גם שוביניזם . בשיר של עידן רייכל , מביעה בעצם דין דין אביב פחד כשהיא שואלת את עצמה מה יקרה אם אהובה ילך ממנה, למי היא תחכה בחלון? ובעצם מנציחה את התלות שלה בבחור.
האווירה בשיר היא אומנם נינוחה ואוהבת,  אולם המסר שמעבירה לנו דין דין אביב אינו שונה בהרבה מהמסר של השיר "זמר שלוש התשובות" של נתן אלתרמן . בשיר הזה ברור שהבחורה, עם כל האהדה שהמאזין רוכש לה, איבדה את עצמה לגמרי ומסכימה להקריב הכול עבור האהוב שלה.
(קישור לשיר "זמר שלושת התשובות")

בשיר של עידן רייכל יש אלמנטים יפים מאוד המציגים את הגבר כאוהב מאוד את האישה . אולם האלמנטים היותר בולטים הם אותם אלמנטים שוביניסטים, אשר מנציחים את התלותיות והפאסיביות של האישה מול הגבר .
אם אתם לא מסכימים איתי, אז בואו נעשה ניסיון קטן ונהפוך את המינים בבית הראשון של השיר ונציג אותו כאילו הגבר הוא ששר אותו:
אם תלכי מי תחבק אותי ככה
מי תשמע אותי בסוף היום
מי תנחם ותרגיע, רק את יודעת
ואם תלכי למי אחכה בחלון במכנס שלך
שתגיע ותחבק אותי כמו שאת מגיעה
סך הכול, אם עידן רייכל היה מחליט לכתוב כך את השיר , אני חושב שזה גם יכול היה להיות שיר טוב מאוד, שיר מצוין אפילו, מלבד שורה אחת שפשוט לא נראית טוב, השורה הרביעית:
ואם תלכי למי אחכה בחלון במכנס שלך
איך שלא נסתכל על זה, גבר שמחכה לחברתו בחלון זה מוזר, זה לא נשמע טוב, בטח ובטח אם הוא זה שלובש את המכנסיים בבית.
במכנס שלך, יכול להיות במכנס שהאישה תפרה לו או במכנס שהיא אוהבת. לא רק שזה נשמע מגוחך אלא שזה ממחיש את העובדה שהעליונות הגברית מושרשת גם בשפה שלנו ולא ניתן לברוח מזה. אפילו אם אגיד על האישה שהיא זו ש"לובשת" את המכנסיים בבית, עדיין, בעצם אמרתי עליה שהיא הגבר בבית. כלומר, גבר הוא מילה נרדפת לכוח ואישה היא מילה נרדפת לחולשה.

דין דין אביב כבר לא מחכה לעידן רייכל

הרבה מאוד שירים מבטאים את הבעייתיות הזו, ממש כמו השיר " הנני כאן " של יהורם גאון . קישור לכתבה על השיר הנני כאן של יהורם גאון. האישה צריכה לחכות לגבר שלה, באופן פאסיבי, ליד החלון. וזה לא מפריע לנו כמו גבר שמחכה לאהובתו ליד החלון.

נהוג להגיד שהאומנות מובילה את התפיסה האנושית, אולם ההיפוך הזה שעשינו בשיר של עידן רייכל הוא דוגמא לכך שהמוזיקה הישראלית (וכנראה גם ברוב העולם) הולכת אחרי ההתקדמות התרבותית שלנו. שהרי ישנן משפחות רבות שבהן הגבר מבשל ומנקה ובעצם מחכה בבית לאישה שתביא את הכסף, אולם עדיין קשה לנו לקבל את זה בשירים שלנו. קשה לנו לצייר תמונה זוגית קסומה של האישה היא שעובדת ואילו הגבר הוא עקר בית – יש בתמונה כזו משהו שנראה עקום מן היסוד, או אם אתם רוצים – עקר.

הכישלון שבבניית אלטרנטיבה גברית לשירה של דין דין אביב רק מחזק את התפיסה שיש חוסר שוויון עמוק ויהיה קשה לגבור עליו, שכן הוא מושתת על תפיסה פטריאכלית שוביניסטית של מאות שנים. אולם, האומנות ככלל, והשירה בפרט, במקום לכתוב את המתבקש והפשוט ובכך לייצר שוביניזם , צריכה לשאוף יותר אל הביקורתי והשונה. אני בטוח שדי נמאס, לפחות לחצי מכם, שבכל שיר, יפה ומרגש ככל שיהיה, מסתתרים גם הגבר החופשי וגם האישה המחכה.