המנתח – ניתוח שירים ישראלים

תחת הקטגוריה   נשים עם כבוד אביא כעת את ניתוח השיר " אני רואה לך בעיניים " של אתי אנקרי. כחלק מהפרויקט הפמיניסטי שלקחתי על עצמי, אני מציג בקטגוריה הזו שירים על נשים חזקות שלוקחות את הכוח בידיים. אולם, חלק נכבד מהשירים מציגים לנו גם את אותן נשים אשר לא מצאו בתוכן את הכוח להיאבק. אתי אנקרי , ברגישות מופלאה, מספרת לנו על אישה כזו.

אני רואה לך בעיניים , אתי אנקרי
מילים ולחן : אתי אנקרי

(אני ממליץ ללחוץ כאן ולהקשיב לשיר ב youtube)

אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכול
היית עוטף אותי בבית וחום
אני רואה לך בעיניים,
אני רואה את הכול
היית סוגר אותי, אם היית יכול

אני רואה לך בעיניים
שכלום לא חשוב
רק אתה, אני ואתה שוב ושוב
אני רואה לך בעיניים
שיותר מהכול -
היית סוגר אותי,
אם היית יכול

היית בונה לי קירות
היית מתקין מנורות
שיהיה לי אור

אני רואה לך בעיניים,
זה כתוב בגדול
היית מרשה לי, מוחל על הכול
אני רואה לך בעיניים,
רואה את הכול
היית אוהב אותי כמו שאיש לא יכול

הייתי משוטטת בין הקירות
הייתי עושה בם צורות -
שיהיו לי שמיים

אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכול
היית עוטף אותי בבית וחום
אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכול -
רק אותי לא רואה בתוך הכחול

הלכתי לפני שעות
וטוב לי מחוץ לקירות
להתגעגע לבית

ניתוח השיר :

רבים מהשירים של אתי אנקרי הם על יחסים מקולקלים שבין גבר ואישה. (בשיר לוליטה , למשל, אשר ניתחתי באתר, היא מתארת יחסים שבין גבר מבוגר ונצלן לבין ילדה תמימה).
הרבה חושבים שהגבר בשיר " רואה לך בעיניים "של אתי אנקרי הוא טוב אל האישה שלו, כי בהחלט יש בשיר משפטים אשר מציגים את הגבר בצורה חיובית:
תחילת הבית הראשון של השיר :
אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכול
היית עוטף אותי בבית וחום
בבית השני של השיר :
אני רואה לך בעיניים
שכלום לא חשוב
רק אתה, אני ואתה שוב ושוב
וכמובן, כל הבית השלישי:
אני רואה לך בעיניים,
זה כתוב בגדול
היית מרשה לי, מוחל על הכול
אני רואה לך בעיניים,
רואה את הכול
היית אוהב אותי כמו שאיש לא יכול
אז מה בעצם הבעיה שיש עם הגבר בשיר ? הוא הרי היה עוטף אותה בבית ובחום, שום דבר לא חשוב לו חוץ משניהם, והוא היה מוחל לה על הכול ואוהב אותה כמו שאף אחד לא היה אוהב אותה?
איזו אישה לא תרצה שיהיה לה גבר שכזה?

אתי אנקרי , נוגעת בנפש

אולם, אתי אנקרי מציגה בין השורות את האמת המרה על הגבר הזה :
בסוף הבית הראשון ובסוף הבית השני של השיר :
רואה לך בעיניים,
רואה את הכול
היית סוגר אותי, אם היית יכול
מהשורות האלו אנו מבינים שהגבר בשיר הוא לא גבר פשוט בכלל. הוא אולי אוהב את האישה "בטרוף", אבל זה בדיוק העניין – מרוב קנאה,הוא אוהב אותה על גבול הטרוף. מרוב שהוא רוצה שהיא תהיה רק שלו ובשבילו הוא סוגר אותה בבית.

הדברים האלה עולים גם בסוף הבית השלישי של השיר :
אני רואה לך בעיניים
אני רואה את הכול -
רק אותי לא רואה בתוך הכחול
פרשנות אפשרית למשפט הזה היא שבתוך כל הטוב שהגבר מציע לה (כחול בהקשר הזה מדומה לשמיים ולחופש) היא לא מוצאת את עצמה. כלומר, לא טוב לה כי היא לא באמת חופשייה.
פרשנות קיצונית יותר יכולה לפרש את המשפט "רק אותי לא רואה בתוך הכחול" כרמז דק למכות ולפנסים כחולים בעיניים . ( פרשנות זו מחוזקת גל על ידי השיר " האישה " של אתי אנקרי , אשר בו יש אישה מוכה ש"חוטפת פנסים").

בין כך ובין כך יש בשיר ניגוד עצום בין הדברים הטובים לבין הדברים הרעים שביחס של הגבר אל האישה . את הניגוד הזה שבין הטוב לבין חוסר החופש של האישה , מדגימים שני הפזמונים הראשונים של השיר :
הפזמון הראשון:
היית בונה לי קירות
היית מתקין מנורות
שיהיה לי אור
וגם הפזמון השני:
הייתי משוטטת בין הקירות
הייתי עושה בם צורות -
שיהיו לי שמיים

הפזמון הראשון מבטא את העובדה שהגבר בשיר דואג לכל צרכיה, בונה לה בית ומתקין לה אור. הפזמון השני מבטא את העובדה שאין לה חופש מאחר והיא סגורה בתוך הבית. מכאן אנו מבינים שהאישה בשיר היא אישה מסכנה אשר קלועה בתוך כלוב של זהב. יש לה אור, אבל אין לה שמש ואין לה שמיים. הגבר שלה עונה לכל הצרכים הפיזיים שלה, אולם היא מרגישה שהיא סגורה בכלא של האהבה השתלטנית שלו.

לאחר מכן מגיע הפזמון השלישי אשר מציג את הטרגיות האמיתית של האישה בשיר :
הלכתי לפני שעות
וטוב לי מחוץ לקירות
להתגעגע לבית
האישה בורחת מכלוב הזהב שבנה עבורה הגבר, והיא מרגישה שטוב לה להיות בחוץ ולהתגעגע לבית.
המשפט להתגעגע לבית נתון כמובן לפרשנות:
יהיו את אלה שיגידו שהאישה הצליחה לברוח מהגבר האיום שלה – עוד ניצחון של המאבק הפמיניסטי, אישה עם כבוד !

אבל אני מבין את השיר בצורה אחרת. האישה , לאחר שהיא בורחת לגבר אשר כלא אותה בבית שלו, מתגעגעת לחזור לבית הזה, כי זה הבית היחידי שהיא מכירה. כאן מראה לנו אתי אנקרי את עומק התהום הנפשי של האישה הנשלטת או המוכה. האישה יודעת שהגבר שלה לא טוב לה, אבל אין לה את הכוחות לעזוב אותו, היא תלויה בו ומכורה אליו.

אתי אנקרי , בשיר פסימי וכואב, מראה לנו את הטרגיות של האישה הנשלטת על ידי הגבר שלה, ואת הדרך הארוכה שעוד יש לפרויקט הפמיניסטי לעבור בשביל להגיע לשוויון בין המינים.
יש הרבה יוצרים טובים אשר יודעים לרגש אותנו, אולם מעטים מהם יודעים לגעת בנפש כפי שאתי אנקרי יודעת. שיר עצוב.