ירמי קפלן ורבקה זוהר מלמדים אותנו להרגיש מחדש


בואי גלי , אהוד מנור
השיר " בואי גלי " אשר נכתב על ידי אהוד מנור ובוצע במקור על ידי רבקה זוהר , מציג את הפער שבין הפשטות שבה ילדים מרגישים רגשות לבין המורכבות הרגשית של המבוגרים. פער זה הוא בעצם ההבדל שבין עצבות לבין מלנכוליה . תחת הקטגוריה " מלנכוליה מתוקה " אני מציג כאן שיר מקסים אשר הרבה זמרים התאהבו בו. מאחר ולא מצאתי את הגרסה של רבקה זוהר, אני מצרף את הגרסה של ירמי קפלן .
(קישור למאמר קטגוריה, " מלנכוליה מתוקה ")

בואי גלי , ירמי קפלן , רבקה זוהר
מילים: אהוד מנור
לחן: קובי אושרת

0 ירמי קפלן ורבקה זוהר מלמדים אותנו להרגיש מחדש

גלי, גלי מדוע צחקת
כשלקחת את הדובון
והשכבת אותו לישון?
מדוע צחקת?
האם הוא סיפר לך סיפור מצחיק
על שעון שתקתק
ותקתק ותקתק
ותיק תיק?

בואי גלי,  בואי גלי לי
מאין הצחוק המתוק?
בואי גלי,  בואי גלי לי
גם אני עוד רוצה לצחוק.

גלי, גלי מדוע שאלת
מה קרה ומה פתאום
שכבר לילה ולא יום?
מדוע שאלת?
האם את נזכרת איך הוילון
עם השמש רקד כל היום, כל היום בחלון

בואי גלי,  בואי גלי לי
מאין זכרת את האור?
בואי גלי,  בואי גלי לי
גם אני עוד רוצה לזכור.

גלי, גלי מדוע בכית
כשהגשם הראשון
התדפק על החלון?
מדוע בכית?
האם הוא סיפר לך דבר איום
על חתול שנרטב
שנרטב ועלה לו
החום?

בואי גלי,  בואי גלי לי
מאין באות הדמעות?
בואי גלי , בואי גלי לי
גם אני עוד רוצה לבכות

 

 

205598 192618444107674 188093251226860 433572 3029894 n ירמי קפלן ורבקה זוהר מלמדים אותנו להרגיש מחדש

בואי גלי בואי גלי לי

ניתוח השיר :

השיר של אהוד מנור מתאר דו שיח בין איש מבוגר לבין ילדה ומורכב משלושה בתים ושלושה פזמונים אשר מחולקים לצמדים. בצמד הראשון אנו פוגשים את הצחוק , בצמד השני אנו פוגשים את הסקרנות ובצמד השלישי את הבכי.

בבית הראשון שואל המבוגר את הילדה מדוע היא צחקה, ואז שואל, ספק את הילדה ספק את עצמו, האם זה בגלל סיפור מצחיק שסיפר לה הדובון.

לאחר מכן מופיע הפזמון:
בואי גלי,  בואי גלי לי
מאין הצחוק המתוק?
בואי גלי,  בואי גלי לי
גם אני עוד רוצה לצחוק

הפזמון מציג, לפי דעתי, את הגעגועים הנוסטלגיים של הגבר המבוגר בשיר אל הילדות. הוא זוכר את הילדות כמקום שבו הרגשות הם פשוטים וברורים: אני צוחק כשמשהו מצחיק אותי, ואם קורה משהו שמח אז אני מרגיש שמחה. לכן בסוף הפזמון הוא אומר:
גם אני עוד רוצה לצחוק
לדובר בשיר נמאס מרגשות מורכבים שבהם עצב ושמחה הולכים ביחד, נמאס לו מאותה מלנכוליה שמערבבת את כל הרגשות. הוא רוצה לצחוק כמו ילד שכאשר הוא צוחק , הוא צוחק עד הסוף.

באותו אופן מציגה עבורנו רבקה זוהר , בבית ובפזמון השלישי של השיר , את היחס של הדובר כלפיי הדמעות והעצב. הדובר בשיר שואל את הילדה מדוע היא בוכה ומאין באות הדמעות , ואומר לה שגם הוא רוצה לבכות :
בואי גלי,  בואי גלי לי
מאין באות הדמעות?
בואי גלי , בואי גלי לי
גם אני עוד רוצה לבכות
בכל אחד מהפזמונים של השיר שואל הדובר את הילדה שאלה אחרת. כאן הוא שואל את הילדה מאין באות הדמעות . יש כאן נקודה יפה שבה איש מבוגר, אשר כבר לא מצליח להרגיש רגשות, מנסה ללמוד מילדה קטנה כיצד לצחוק וכיצד לבכות .

הבית והפזמון השני (סלחו לי שלא הצגתי את הדברים כרונולוגית) מציגים את הסקרנות. מהלי לצטט את הדברים, באיזשהו מקום, זהו המאפיין המדויק ביותר של הילדות – הרצון ללמוד דברים חדשים. הילדה מסתכל ובוחנת וזוכרת את האור, ולעומתה הדובר בשיר כבר לא מצליח לזכור את האור. האור במובן הזה הוא התמימות, והדובר בשיר כבר לא זוכר מה היא.

מלנכוליה , על פי ויקיפדיה, מוגדרת גם כאפתיות רגשית ושעמום קיומי מהחיים. בשיר " בואי גלי " רוצה הדובר ללמוד מחדש, בעזרת הילדה , כיצד להרגיש. נמאס לו כבר מהציניות ומהאפתיות אשר השתלטו עליו עם השנים. הוא רוצה לחזור ולהרגיש דברים כמו ילד. לא אכפת לו להיות עצוב כמו ילד, או שמח כמו ילד, אבל רק שירגיש כמו ילד, שמשהו יזוז לו בלב.

שיר זה, אשר בוצע על ידי רבקה זוהר וזכה לגרסה מרעננת מאת ירמי קפלן , הוא שיר מקסים אשר מציג, על ידי ההבדל שבין הילדה לבין הדובר בשיר, את ההבדל שבין עצבות לבין מלנכוליה ובכלל בין רגשות פשוטים לרגשות מורכבים. הדמות של ירמי קפלן (לפחות מתוך איך שהיא מצטיירת במדיה ובשיריו האחרים) נתפסת כזהה לדמות הדובר בשיר. לכן, ומבלי לפגוע ברבקה זוהר, תחת ביצועו של ירמי קפלן , קל יותר להבין שזהו לא שיר ילדים פשוט כפי שנדמה בהקשבה ראשונה.

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה מלנכוליה מתוקה,‏ עם התגים , .‏ קישור ישיר לפוסט.

2 תגובות על ירמי קפלן ורבקה זוהר מלמדים אותנו להרגיש מחדש

  1. מאת נטע‏:

    בין השירים היחידים שגורמים לי לבכות.. אני לא זוכרת למה אבל השורה:"גם אני עוד רוצה לבכות" חקוקה בזיכרוני כמשהו עצוב אך עצוב מהתרגשות. אולי שרו לי את זה בילדותי.. שיר מרגש ומפעים ! ! ! ! !

  2. מאת יואב‏:

    שיר יפה וגם פירוש יפה.
    השיר כנראה באמת נכתב מהמקום שהוא מדבר ורוצה להגיע אליו בשיר.
    על פירוש (שכלי והגיוני) של דבר כזה אפשר לדבר הרבה.

    הוא "מציג" בצורה יפה את טעות אנשי העולם, שהם חיים כמו רובוטים, עבדים של ההגיון, השכל וההצדקות, כל אחד וכיוונו.
    למה צחקת?
    למה בכית?
    למה שאלת?

    היא לא צחקה כי צריך לצחוק, היא לא צחקה בגלל שכך או אחרת, היא צחקה כי זה הצחיק אותה.
    בכתה בגלל שרצתה לבכות.
    ושאלה כי כי זה עניין אותה.

    לכל שאלה בשיר אין תשובה ואז המשורר מועד בחטאו ומנסה להצדיק את הצחוק או הבכי.
    אולם בכל אופן יש תשובה היא אכן יכלה להסביר לו למה צחקה.
    הוא לא כתב תשובה כי היא לא רלוונטית, הסבר יש אבל לפני ההסבר ההרגש, החוויה היא הראשונה.

    ואז שהוא מבין שההסבר השכלי אינו רלוונטי ללא ההרגש והחוויה עצמה של הצחוק הוא פוצח בבקשה:
    "מאין הצחוק"
    הצחוק עצמו מאיפה הוא, כך גם יוכל לצחוק על עוד דברים בלי הסברים, "גם אני עוד רוצה לצחוק"

    אגב:
    אחלה אתר (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>