הנני כאן ! מכריז יהורם גאון , ומציל את אהובתו מעצבותה
יהורם גאון , בשיר " הנני כאן ", אשר נכתב על ידי חיים חפר, מביא את דמותו של האוהב עד כלות.
ממש כמו אייל גולן , גם יהורם גאון שר כאן שיר סגידה של האוהב לאהובתו, וגם בין השורות המדהימות של השיר הזה ניתן למצוא מסרים פחות נעימים ורומנטיים.
הנני כאן , יהורם גאון
מילים: חיים חפר
לחן: דובי זלצר
(אני ממליץ להקשיב לשיר ב youtube)
ללחוץ כאן לגרסה של יהורם גאון
ללחוץ כאן לגרסה של הראל סקעת
אני הולך אלייך כל ימיי
אני הולך אלייך מסונוור
האבנים פוצעות את כפותיי
אבל אני איני מרגיש דבר
אני חוזר מארץ לא זרועה
מושיט ידי ללטוף את שיערך
הנני כאן , אך כמו יונה פצועה
אני נופל תמיד מול שערך
הנני כאן כמו ציפורים חגות
הנני כאן מביט מן הגגות
הנני כאן כמו אבן בגדר
כמו סלע כמו באר
אני האיש אשר תמיד חוזר
יהורם גאון לוקח את אהובתו אל חופה , אל השקיעה של חייה.
אני חוזר באלף גלגולים
אני נזיר בן מלך וקבצן
ובלילות לבכות על שועלים
אני חולם וער בך בו בזמן
אני רואה אותך הרחוקה
כמו נסיכה שבוייה במגדלים
בין סורגים יושבת ומחכה ,
אלוהים, האלוהים גדולים
הנני כאן כמו ציפורים חגות
הנני כאן מביט מן הגגות
הנני כאן כמו אבן בגדר
כמו סלע כמו באר
אני האיש אשר תמיד חוזר
ואת חיכית כמו האבנים
וכמו הבור בהלך במדבר
זריחות רבות נשקו אותך פנים
שקיעות כבדות נשקו אותך צוואר
כך ראיתיך יושבת ומצפה
ובעיניך אור ועצב רב
כך לקחתיך איתי אל החופה
את היחפה עם כתר של זהב
הנני כאן …
ניתוח השיר :
לפני שאתחיל בניתוח שיר זה של יהורם גאון חשוב לי להגיד שאני מודע לכך ש: " הנני כאן " ידוע גם כשיר אהבה למדינת ישראל. אינני שולל פרשנות זו אולם מבחינתי, מאחר ובשיר מופיעה האישה אשר מחכה לאהוב שלה, אז זהו שיר על האישה אשר מחכה לאהוב שלה.
יהורם גאון , בשיר " הנני כאן " מייצג את דמותו של האוהב עד אין קץ, אשר הולך סומא אל אהובתו ולא מרגיש את גופו מרוב אהבתו אליה.
הבית הראשון של השיר :
אני הולך אלייך כל ימיי
אני הולך אלייך מסונוור
האבנים פוצעות את כפותיי
אבל אני איני מרגיש דבר
שיר זה של יהורם גאון מרגש אותי בכל פעם מחדש וגם הגרסה המחודשת של הראל סקעת מצוינת בעיניי. תיאוריי האהבה המקסימים של חיים חפר פשוט חודרים ללב, אולם לא על כך אני רוצה לדבר בניתוח זה אלא על היחס של השיר אל האישה .
יהורם גאון שר בשיר מתוך הערצה עיוורת אל האישה . אולם על אף ההערצה הזו של הדובר בשיר אשר חוזר לאהובתו, זהו לא שיר שהפמיניזם ירצה לחרוט על דגלו. לשם כך אני מדלג אל סוף הבית השני של השיר :
אני רואה אותך הרחוקה
כמו נסיכה שבוייה במגדלים
בין סורגים יושבת ומחכה
אלוהים, האלוהים גדולים
שוב, גם בשיר הזה , כמו בכל כך הרבה שירים ישראלים, האישה מחכה בפאסיביות לגבר שיציל אותה. בנוסף, הגיבור הגאון, בדמיונו המופרך, רואה את אהובתו כנסיכה המחכה שיציל אותה מהמגדל בו היא כלואה.
הבית השני של השיר לא רק מחזק את העובדה שהיא מחכה לאהוב ליבה, אלא גם מוסיף את העובדה שהיא עצובה. כלומר: הגיבור לא רק חוזר ומציל את האישה מהמגדלים המסורגים, אלא גם מעצמה, מדיכאונה שלה. אם השיר היה נגמר כאן, אז לפחות היינו יכולים לדמיין יהורם גאון ואת האישה רוכבים יחדיו אל השקיעה הזכה. אולם השיר לא נגמר כאן.
הנני כאן , יהורם גאון
תסלחו לי, ויסלח לי גם יהורם גאון , אבל כעת נבצע קפיצה אל הבית השלישי של השיר . כפי שציינתי קודם לכן, אני לא מתכוון לדבר על הדימויים המקסימים שנמצאים בשיר, אלא על דברים מאוד ספציפיים:
כך ראיתיך יושבת ומצפה
ובעיניך אור ועצב רב
כך לקחתיך איתי אל החופה
את היחפה עם כתר של זהב
במקום לרכב עם אהובתו אל השקיעה, הולך איתה יהורם גאון אל החופה, אל השקיעה של חייה. ובכך מנציח את רעיון הגאולה השוביניסטי: האישה תלויה בגבר אשר מציל אותה בעזרת הטבעת.
מעניין לראות שמעטות הנשים אשר שמות לב לאלמנטים השוביניסטיים בשיר של יהורם גאון ועל כן מזדהות עמו לחלוטין. מרכז השיר הוא אמנם גבר מעריץ אשר חוזר כל הזמן אל אהובתו, אולם השיר מציג את האישה כאובייקט לאהבה ולא כסובייקט בפני עצמה.
לאור הדברים הללו, ניתן להבין מדוע שר יהורם גאון : " הנני כאן ".
השיר זה הוא כביכול שיר הערצה אל האישה , אולם אם קוראים נכון בין השורות, זהו שיר אשר שם את הדובר במרכז. בדיוק כמו אייל גולן בשירו "זה אני". לא בכדי שני הזמרים האלו נמצאים בקטגוריה " אני ואני ".
הדובר בשיר נמצא במרכז בגלל שתי סיבות:
הסיבה הראשונה היא מאחר ודימויי האהבה שלו חשובים לו יותר ממושא האהבה עצמה ( האישה ).
הסיבה השנייה, והמרכזית יותר, היא הטפיחה הגדולה אשר נותן לעצמו בשיר יהורם גאון על שכמו. הוא תופס את עצמו כמושיע אשר מציל את אהבתו מהכלא הפנימי של עצבותה.
מה יש לכל המשוררים האלה, אשר מייחלים לאישה יפה, פאסיבית ועצובה? שמישהו כבר ישבור את המיתוס שיש סביב האישה העצובה. עצב לא מוביל לשום דבר מלבד לעצב גדול יותר. אני , באופן אישי, מעדיף את האישה שלי אקטיבית, שמחה ותוססת. אבל זה לא הנני ששר את השיר , אלא יהורם גאון .
מאמרים נוספים ב אני ורק אני
- המוזיקה חשובה, אבל כאן עושים כבוד למילים של השירים הישראלים
- בן ארצי צועק מול כולם שהוא אפס
- רן דנקר הוא אש שחוזרת אלייך
- זוהר ארגוב . אמנם לא אלוהים , אבל המלך..
- ארקדי דוכין אוהב את מיכה שטרית בגלל אהבה עצמית
- שוטי הנבואה מלגלגים ומהללים את קסם המזרח
- אביתר בנאי בועט ומקלל בתיאטרון רוסי
- אייל גולן מחפש את הכוח לסלוח
- בקטגוריה " אני ואני " האגו של הזמרים הוא שמדבר
מצטערת לחרב את המשנה הפמיניסטית, אבל פספסת לגמרי.
ניתוח נכון ורלוונטי לא יכול להתעלם מההקשר התרבותי שבו נכתב השיר.
השיר "הנני כאן" נכתב ע"י חיים חפר במיוחד עבור הסרט "אני ירושלמי" של יהורם גאון. השיר מופיע בפתיחת הסרט ומבוצע בזמן שגאון עולה לירושלים, עירו האהובה. מדובר בשיר אהבה לירושלים ולא לאישה, ולכן גם הדימויים הנשיים הם מטאפורות.
סלח לי, אבל אדם שטוען "מאחר ובשיר מופיעה האישה אשר מחכה לאהוב שלה, אז זהו שיר על האישה אשר מחכה לאהוב שלה." לא יכול לנתח שירה, כי השירה עמוסה בדימויים ובשלל מסרים עקיפים, ואי אפשר לפרש אותה מילולית בלבד. דימוי של עיר אהובה לאישה אהובה אינו דבר חריג או מקורי.
אם תקרא את השיר מתוך הבנה שמדובר בשיר אהבה לירושלים, בסרט שהוא אהבה לירושלים, על עיר שהייתה כבושה במשך שנים ושוחררה שנים ספורות לפני יצירת הסרט (הסרט יצא ב-71') תבין שכל הדיון הפמיניסטי על "אישה מחכה" ועל גבר אגוצנטרי מיותרים ולא רלוונטים מלכתחילה.
הכל נכון.
אבל זרמו כבר הרבה מים בירקון מאז העיסוק בשירה היה סביב "למה התכוון המשורר"
אני ממליץ לך לקרוא את המאמר של רולאן בארת "מות המחבר" . שם הוא טוען שאם האינטרפרטציה שאתה מביא לשיר
מבוססת של המילים הקיימות בשיר (ולא על הרקע ההיסטורי של השיר) אז זה מקובל ואף מומלץ.
אנו חיים בעידן הפוסט מודרניסטי אשר בו אין נכון ולא נכון אלא דעות משתנות של סובייקטים.
שיר טוב ראוי וצריך לקבל מספר פרשנויות ולא רק אחת
ובהקשר הזה, שיר אשר משתמש בכל כך הרבה דימויים של אהבה בין גבר ואישה, ניתן לפרש גם כסיפור אהבה בין גבר ואישה
ועל כן גם לפרש אותו על פי החומרים ממנו השיר בנוי
ושוב, אם את שואלת אותי, השוביניסטיות של השיר צועקת..,
הסבר קצר בויקיפדיה על המאמר מות המחבר מאת רולאן בארת:
<
הוא יכול לטעון מה שבא לו, זכותי לחשוב שזו גישה מטופשת, ומגוכחת מלכתחילה. אם כל ניתוח יכול להתעלם מההקשר, אז לפי הגישה הזו אפשר לטעון שבחורה לא יודעת להתלבש כי היא התלבשה כמו זונה במסיבה (אה, רק שכחתי לציין שזו הייתה מסיבת פורים!) ושגבר מסוים אלים כי הוא מרביץ לאישה (רק שכחתי לציין שזה היה בהצגה והם שחקנים) ואפשר לנתח את השיר "ריץ' רץ'" כשיר אירוטי, אז מה אם הוא פתיח לתוכנית ילדים בטלוויזיה?
אתה גם מתעלם מהעובדה ש"הנני כאן" אינו טקסט ספרותי ואינו שירה. השיר שאתה מתיימר לנתח כשיר אהבה לאישה לא נכתב ע"י משורר בספר שירים, אלא נכתב בהזמנה מיוחדת, ע"י פזמונאי, עבור יהורם גאון, עבור סרט אהבה לירושלים בשם "אני ירושלמי".
לקחת שיר אהבה לעיר שמשתמש בדימויי אהבה לאישה ולהתעלם מכך שהוא נכתב ל*עיר* ולכן כשהיא "יושבת ומחכה" זה לא כי היא אישה כנועה אלא כי עיר לא יכולה לזוז, זו פשוט איוולת. אבל הטענה האומללה ביותר שלך (אם לתמצת אותה לנוסחה) היא ""מאחר ובשיר מופיע X, אז זהו שיר על X". ממתי זה נכון כשמדובר בשירה? (אני לא חושבת שזו שירה, כאמור, אבל אתה זה שתיימרת לנתח את השיר כשירה, ולכן זו ביקורת רלוונטית כלפיך).
קודם כל triliane אני חייב להגיד לך שאני נהנה
מבחינתי ניתוח שירים טוב נוצר מתוך דיאלוג ואף ויכוח בדיוק כמו זה.
אמרת כאן הרבה דברים ואני אנסה להגיב:
הטיעונים בדבר מסיבת פורים וההצגה הם מצחיקים ואף נכונים מבחינה לוגית, אבל ההנחה של שנינו שונה.
אני מניח שלא קראת את הכתבה של רולאן בארת ואפילו לא את הקישור שהוספתי, כי אחרת היית מבינה שאין שום סיבה להסתכל אחרת על פזמון או על שירה או על סיפור, סרט או אפילו רשימת מכולת. כל טקסט כתוב ניתן לפרש או לנתח.
והפרשנות לא חייבת להיות פרשנות בלעדית, אלא רק עוד נקודת מבט על טקסט כזה או אחר.
לכן, לא חייבים לתת משמעות לסיפור ההיסטורי, האומנותי או הפוליטי של כל טקסט וטקסט. ובהחלט ניתן לנתח טקסט רק ביחס למילים שבו.
מעבר לכך, זה לא משנה אם המשמעויות השובינסטיות נוצרות מתוך נושא השיר או מתוך המטאפורות של השיר. אם הן קיימות אז הן רלוונטיות. המשמעות של השיר נוצרת מתוך כל מחוזות המשמעו שלו ולא רק ממחוז המשמעות הראשי.
ולגבי הביקורת – אני מעולם לא אמרתי שאם מופיע X אז זהו שיר שיר על X. כל ניתוח שיר הוא סובייקטיבי וגם אמרתי את זה בכתבה.
אני אשמח אם תגיבי לכך באופן ענייני.
לא יודעת למה זה מוסיף כזו מחרוזת בתחילת ההודעה, בהודעה הקודמת זה שיבץ לי את השם שלך במקום שבו הוא בכלל לא היה אמור להיות, וגרם למשפט הראשון שלי להיות במשמעות שונה משהתכוונתי. כשכתבתי "הוא יכול לטעון מה שהוא רוצה" ה"הוא" זה היה מי שהפנית אליו.
אז כן, קראתי את הקישור. זה שאני לא מסכימה זה לא אומר שאני לא מבינה. אני פשוט חושבת שזו גישה מטופשת, וכן, גם באמנות קיימות לא מעט גישות מטופשות. אבל מה שאתה מנסה לעשות כאן זה שקול ללקחת איור ולשפוט אותו כאילו הוא ציור, יצירה עצמאית שלא קשורה ליצירה אחרת. בעיניי זה מיותר ומטופש, צר לי.
באשר לציטוט – זה קופי פייסט ממה שאמרת, פשוט החלפתי את הצירוף "האישה אשר מחכה לאהוב שלה" ב-X.
אם אתה מתכחש למה שאתה עצמך אמרת, אתה צריך לקרוא את הדברים שאתה כותב יותר טוב.
מעבר לכך אין לי ביקורת נוספת. אני חושבת שהביקורת שלי הייתה עניינית. אני לא מתכוונת להיכנס לתובנות שלך עצמן כי אני מתנגדת נחרצות לנקודת המוצא שלך, אז על מה יש לדבר כאן?
תעשה מה שאתה מבין, שיהיה בכיף, תודה ושלום.
הי trilliane
החלפתי את ה"נתי מופלג" בחזרה ל- "הוא".
בספרות יש גישות שונות, וההתעלמות שלך מגישות שלא מתאימות לך היא קצת התחפרות של בת יענה. אני מעולם לא טענתי שהחיבור של השיר לירושליים הוא לא נכון, אלא העדפתי להתמקד בפן אחר של השיר
לגבי אם X אז X , אני יודע מה כתבתי, אבל הדגשתי שכל ניתוח או פרשנות הוא סובייקטיבי לחלוטין ולכן לאף פרשנות אין בלעדיות על האמת.
אפשר להסביר זאת טוב על ידי ההבדל בין אונטולוגיה לאפיסטמולוגיה – ההבדל בין תורת הקיים לבין תורת ההכרה – הפילוסופיה מדברת היום פחות ופחות על קיום אמיתי אלא רק על האופן שבו אנו תופסים את הקיום. הכל נמדד לפי ההכרה שלנו .
לכן, לפי דעתי, הניסיון למצוא פרשנויות אלטרנטיביות לפרשנות הסטנדרטית הוא מבורך ורצוי.
ועל כך אנחנו חולקים כנראה וזה בסדר..